גן ים-תיכוני - היש דבר כזה?
להלן המאמר הראשון מתוך שניים שידונו בנושא הגן הים-תיכוני והגן הארץ-ישראלי.
הים התיכון מאחד לחופיו, משחר ההיסטוריה, תרבויות ועמים שונים ומגוונים אשר למרות שונותם יש להם מכנה משותף אחד -גדול וכחול.
התרבויות השונות באות לביטוי בתחומים רבים - חברה, מדיניות, דת, אמנות ועוד -ואין ספק שהגנים הם תוצרי התרבות ונציגיה המובהקים.
הגנים סביב הים התיכון צמחו מתוך תנאים אקלימיים משותפים כלליים ביותר שעיקרם: קיץ ארוך, יבש וחם וחורף קצר, מתון ורטוב - שהם מאפייניהן של שתי רצועות האקלים הים-תיכוני שעוטפות את כדור הארץ משני עברי קו-המשווה וכוללות את הקצה הדרומי של דרום-אפריקה, חופי דרום-מערב אוסטרליה, חלקים מקליפורניה שבצפון-אמריקה, קטע חוף בצ'ילה שבדרום-אמריקה וכמובן אגן הים התיכון.
ענייננו הוא אגן הים התיכון.
בתוך התנאים האקלימיים הבסיסיים הדומים לכאורה בחופי הים התיכון, רב מאד השוני: אין חופי צפון-אפריקה וגניה - שבדרום הים-התיכון - בהם מדבר הסהרה נושף בעורף מדרום, כחופי הריביירה האיטלקית ופרובאנס על צוקיהן הנושקים לים וגניהן שבחופים הצפוניים, ואין חופי ארץ-ישראל, לבנון ומצרים וגניהן שבמזרח האגן הים-תיכוני, כחופי ספרד וגניה שבמערבו.
המושג "גן ים-תיכוני" נכנס לשימוש בשלהי המאה ה - 19 ותחילת המאה ה - 20 על ידי אנשי גינון אירופים - בעיקרם אנגלים אשר החלו בתקופה זו לרכוש בתים ונחלות לחופי הים התיכון, בעיקר באיטליה ובצרפת, וגילו את נפלאות האקלים הנוח בחופים אלה. הם הוסיפו לצמחיה המקומית הים-תיכונית שבגניהם צמחים ממקומות שונים על פני הגלובוס (בריטניה היתה אז בשיא כוחה האימפריאלי) -
כגון אגבות מיבשת אמריקה, דקלים מהאיים הקנריים, בוגנוויליאות מדרום אמריקה ומרכזה וצמחייה מגוונת מחלקים שונים באסיה.
בתחום הדומם בגן, אומצו הקירות התומכים המקומיים וכן נוספו מבנים כיד הדמיון והאופנה ("חורבות" רומנטיות) ששאפו לגנים האידיאליים של "ארקדיה" - מושג הלקוח מתרבות יוון והעולם העתיק. לגניהם קראו אנשי הצפון: "גנים ים-תיכוניים". והמושג התקבע.
האם אותם אירופים קראו בשם "גן ים-תיכוני" גם לגן מרוקאי או לגן במצרים, בארץ-ישראל, בספרד?
כנראה שלא. אך נזכור שגם אלה שוכנים לחופי הים התיכון...
כנראה שלא. אך נזכור שגם אלה שוכנים לחופי הים התיכון...
את אלו כללו לרוב במושג הכללי והמטעה: "גן אסלאמי".
אבל מקורם של הגנים, שהאירופים החליטו לקרוא בשם "גן אסלאמי" במהלך המאות ה-19 וה-20 , קדם בהרבה לתרבות האסלאמית וגניה. במזרח התיכון הקדום שיגשגו גנים מפוארים - במצרים ובאימפריה הפרסית - והם הדהימו את חייליו של אלכסנדר מוקדון שכבשו, בין השאר, גם את מצרים וגם את פרס ושבו לאירופה עם סיפורי גנים מלהיבים (וזה היה בשנת 332 לפני ספירת הנוצרים - כ- 900 שנים לפני היות האסלאם).
למעשה, מה שנהוג היום לקרוא "גן אסלאמי" הוא בעצם גן פרסי שהחל קיומו אלפי שנים לפני היות האסלאם ויש לו מאפיינים ברורים ביותר.
אך זה יכול להיות נושא לדיון נפרד.
לסיכום: מהו גן ים-תיכוני והאם ישנו גן העונה להגדרה זו?
גן ים-תיכוני הוא מושג כוללני ביותר. אין תבנית אחת לגן הים-תיכוני: הגנים של אנדלוסיה אינם כגני פרובנס והגנים של איטליה אינם כגני מרוקו או מצרים.
בכל אגן הים התיכון הצמחיה והחומרים בגן הם בעלי מכנה משותף דומה אך מה שקובע את צביונו של גן זו התרבות המקומית, ואגן הים התיכון בורך בשלל תרבויות שונות. מכאן שישנם גן ים-תיכוני ספרדי, ויווני, ואיטלקי ומרוקני וישראלי - והם שונים זה מזה לא בצמחיה ולא בחומרים אלא באופן השימוש בהם - ואת זאת קובעת התרבות המקומית.
גן ים-תיכוני הוא גן העונה לצרכיה של האוכלוסיה המתגוררת לחופי הים התיכון. וצרכים אלה שונים מכמה בחינות מאוכלוסיות בחלקים אחרים של הגלובוס אך משותפים לאיזור זה, ואלה הן מטרות הגן:
הגן נותן צל באיזור בו הקיץ ארוך ויבש.
הגן מקנה הרגשת קרירות באמצעות מרכיב של מים הנמצא בקרבו ומשמיע את צליליו.
הגן מותאם לתנאי היובש בצמחיו ובמרכיביו הדוממים-צמחים מקומיים וצמחים מאוקלמים חסכנים במים, בעלי חזות ירוקה גם בקיץ,פרגולות ושימוש באבן מקומית לשבילים, לקירות ולמרכיבים נוספים בגן.
הגן מגן מרוחות מדבר וחול - באמצעות צמחיית-גדר או מחיצות בנויות.
בנוסף למאפיינים אלה - ישנם בגן הים-תיכוני אותם מאפיינים של גן באשר הוא, בכל פינה בעולם - והם חוויות חיבור האדם עם הטבע, חילופי העונות, חוויית המעבר מחיי היום-יום למישור אחר, שבו אין צורך להאבק בטבע או בקצב שמכתיבים החיים שמחוץ לגן.
בגן מסתיים המאבק. אפשר להשתחרר. חופש!
המאמרים הינם חלק מספר העומד לצאת לאור בשם "תרבות הגן הארץ-ישראלי" מאת חמדה ארנון-קרסילובסקי, הנדסאית-נוף והיסטוריונית.
